מונית
נשים, ולא משנה בנות כמה הן, ברגע שהן מתחתנות ויולדות ילדים הן מתחילות להיות חסרות בטחון בקשר למראה שלהן. כל מוסכניק שמכבד את עצמו, יודע שמתחת לכל מייק אפ ברונזה המרוח על הבלונדה הקרירה ביותר מהרצליה פיתוח שמגיחה מהמונית הכי נקייה, מסתתר לב של פרחה, המוכנה להסתפק בפירור המחמאה המלוכלכת ביותר, כל עוד היא מופנית אליה. אם פעם הפירורים האלה היו המנה העיקרית, אז היום, מחמאות בסתר זה הוורוד החדש אצל אמהות מותשות. משפט שהוא כביכול רגיל, אבל אוצר בתוכו איזו מחמאה קטנה. וכך יוצא, שבעודי שרועה על הדשא שבספורטק, ילדיי דוהרים על האופניים, מיכל חברתי משחקת עם תינוקה וכלבתי נוחרת לצידי בקצב, ניגש אלי מנהל הספורטק ושואל אותי בחביבות האם עליו להביא לי פקח, על מנת שאתחיל להתייחס אליו ברצינות. מאחר ואני כאמור נטולת ריגושים מהסוג הזול, אני מיד מסמיקה במבוכה. מה זאת אומרת, אני שואלת את עצמי בטון נסער וצדקני, איך הוא מעז להתחיל אתי? מה זו סערת הרגשות האפלה שהוא מחביא בלב הפקיד שלו? מיד אני מעפעפת בעיניי, בטכניקת האשה הענוגה שהפעם הקודמת שהשתמשתי בה היתה, כמדומני, כשעוד האמנתי שכשאהיה גדולה אהיה אמנית מורדת ושמייקל ג'קסון ז"ל הוא גבר גבר, ושואלת אותו בקול תקיף למה הוא בדיוק מתכוון. האיש אומר לי, פתאום זעוף, שהוא ביקש ממני כמה פעמים לא להביא את כלבתי לספורטק, וזה לא בסדר שאני ממשיכה להביא אותה. מיכל חברתי מרימה עין אחת אדישה, רגילה לריטואל הקבוע הזה. אני המומה מהישירות שלו. בעצם, אני חושבת במהירות, הוא כל כך מתאהב בי בסתר, שהוא נאלץ לעטוף את רגשותיו הכמוסים בעצבנות מזוייפת? "הכלבה שלך עלולה לנשוך מישהו פה", הוא ממשיך, "אני לא צריך את הצרות האלה פה". אנחנו עוקבים במבטנו אחרי כלבתי, יצור מקשיש ונרגן, שמנסה לרדוף אחרי חתול, ואחרי שלושה צעדים מתעייפת ונשכבת על הדשא לנוח. "כן," אני אומרת, רומזת לו שאני מבינה שהוא מתחיל אתי בסתר, "היא באמת מאד מסוכנת. אני לא אביא אותה יותר". "אבל תמיד את אומרת את זה", הוא זורק, "אני רוצה שתבטיחי. את מבטיחה?" מבטיחה, הה? הוא רוצה הבטחה. הוא רוצה שאינשא לו, אלא מה. אדוני, אני אומרת לעצמי, אני אשה נשואה! הפסק מיד להטריד אותי במאווייך הפרועים! "בסדר", אני מחייכת אליו, "אני מבטיחה..." מילותיי, לדעתי, מתעופפות אליו מבושמות ברוח. האיש מהנהן והולך. הנייד שלי מצלצל, על הקו יוסף, העורך שלי, עצבני מכך שלא שלחתי לו עדיין את כתבת השער שצריך להוריד לדפוס כבר בעוד שעה. יוסף הזה כל כך מאוהב בך, אני סחה לעצמי בביישנות-מה, מחפש בנרות סיבות לצלצל אלייך! בנרות! אוף, כל הגברים האלה זה בלתי נסבל, אילו רק הייתי נולדת פחות מושכת, לא היו לי בעיות בחיים! אני מנתקת את השיחה ונפנית אל מיכל, שלא מתרגשת כלל ממפגן ההערצה הסמוי אלי. "את קולטת?", אני שואלת אותה, "את ראית איך הוא התחיל אתי בסתר?"
" ממש לא" היא מצננת אותי.
עזבי אותה, אני אומרת לעצמי ושולפת סנדוויץ' מהתיק, היא קנאית בסתר. היא מקנאה בחיי הריגושים-בסתר שיש לך. אני פותחת את הכריך. נקניק. אוח. אני ממש חיה על הקצה פה.
מילון מונחים מקוצר למחמאות- בסתר:
נהג: "גברתי! את דפקת לי את האוטו! תני לי את הפרטים שלך בבקשה!"
פירוש: "עלמתי הצעירה... הנשיות המתפרצת שלך ויופי הנעורים שלך גרם לי לאבד שליטה על הרכב שלי, ובגלל זה נכנסתי באוטו שלך כמה פעמים. מכל צד. "
שוטר: "רשיונות בבקשה".
פירוש: "תראי, גברתי המהממת, את כל כך יפה שאני חושש לשאול אותך ישירות לשמך. אם תוכלי להראות לי איזו תעודה מזהה כדי שאוכל לראות מה שמך ואם את לא נשואה, זה יהיה מאד אצילי מצידך."
מראיין: "אלו תארים יש לך?"
פירוש: "מלבד תואר מלכת היופי ונערת מעריב לנוער הנוכחית?"